פסק-דין בתיק ע"א 1887/05

השופט י' כהן:

1.       ערעור וערעור שכנגד, אשר הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר מ' רניאל) מתאריך 21.8.2005 בתיק אז' 15979/03.

2.       המערער הוא רב בהכשרתו, העובד במחלקת הרווחה בחברת החשמל, ובין היתר הוא אחראי על צרכי הדת. המשיב הוא בעל חנות לתשמישי קדושה, ומעת לעת סיפק מזוזות לחברת החשמל, על פי מכרזים להספקת מזוזות בהם זכה.

3.       בתאריך 26.6.2003 כתב המשיב מכתב למר אשר כהן, ששימש כמנהל מחלקת האספקה בחברת החשמל, ובמכתבו זה, שמוען "למכותב בלבד" (להלן - " המכתב"), כתב המשיב מספר דברים אשר שימשו בסיס לתביעה שהגיש נגדו המערער, בעילת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965.

          ואלה העניינים אשר שימשו עילה לתביעת המערער במכתבו של המשיב:

(א)     המשיב כתב את תוארו של המערער בין מרכאות - "הרב", דבר שלטענת המערער רמז לכך שכאילו הוא נושא בתואר זה לשווא, מבלי שהוסמך לשמש כרב.

(ב)      המשיב האשים את המערער בכך שהוא מנהל נגדו "מסע סחיטות" ודורש ממנו שוחד, ובין היתר דרש ממנו המערער כי ישלם לו סך 10 ש"ח עבור כל מזוזה שהוא מספק לחברת החשמל, מתוך 1,000 המזוזות שהיה עליו לספק, על פי מכרז להספקת מזוזות בו זכה, לצורך התקנתן בבניין החדש שנבנה על ידי חברת החשמל. המשיב טען במכתב, כי כחודש לאחר שסיפק את המזוזות, קיבל הודעה כי המזוזות נפסלו על ידי המערער, וכאשר ביקש לברר נושא זה עם המערער, דרש ממנו המערער 4 ש"ח לכל מזוזה עבור הגהה נוספת שתעשה על ידו. המשיב כתב, כי התנגד לדרישת המערער, ואכן, כעבור מספר ימים קיבל הודעה שהמזוזות כשרות, הגם שהוא לא שילם את הסכום שנדרש.

(ג)      המשיב האשים את המערער בכך, שבמשך תקופה בת שנתיים ימים, נטל המערער סחורה מחנותו מבלי לשלם עבורה "בתמורה לזה שהוא לא יפסול אותי בהספקת מזוזות לחברה".

(ד)      המשיב טען במכתבו, כי המערער שלשל לכיסו סכום כסף שנתרם על ידי עובדי חברת החשמל, לשם קניית ספרים לבית כנסת שנשא שמו של עובד החברה שנפטר. לטענת המשיב במכתבו, המערער נטל את הספרים מחנותו ולא שילם לו התמורה עבורם.

          במכתבו ביקש המשיב כי העניין  יטופל "ללא פרסום כדי למנוע חילול ה'", ובתחתית המכתב הוסיף הערה בכתב יד, כי הוא "מקווה שהנושא יטופל ברמה המקומית ואם לצערי לא אזי אאלץ ללכת הלאה, כי עם האמת הולכים עד הסוף".

4.       בית המשפט קמא התייחס בפסק דינו לכל אחת מארבע הנקודות שלעיל, וכך קבע:

(א)     בית המשפט קמא ציין, כי התרשם מהמערער שהוא נוטה להגדיל ולהאדיר את עצמו, ואולם אין הדבר אומר שאינו רב בהכשרתו, ואף המשיב ידע כי המערער נושא בתואר רב. בית המשפט קבע, כי "השמת תוארו כ"רב" בגרשיים היא לשון הרע והשמצה שאין בה אמת, וכפי שעולה מעדותו של [המשיב], [המשיב] גם ידע שאין בה אמת".

(ב)      בכל הנוגע לטענת המשיב, שהמערער נטל מחנותו ספרים ותשמישי קדושה מבלי לשלם תמורתם, ציין בית המשפט קמא, כי "ברור מדברי [המערער] שהוא קיבל גם קיבל [מהמשיב] טובות הנאה, שהתשלום עבורן לא היה מדויק אלא היה חשבון פתוח ו"חוב" ושהדבר היה קשור בבדיקת מזוזות". בית המשפט הוסיף, כי עדות המערער אישרה למעשה את גרסת המשיב, לפיה נאלץ המשיב לתת למערער טובות הנאה, שהוכתרו כתשלום עבור בדיקת מזוזות לאנשים פרטיים.  ראיה תומכת נוספת לדברים אלה מצא בית המשפט קמא בעניין שכונה על ידו "מעשה הסוכה". "מעשה הסוכה" נוגע לחשבונית מיום 1.10.2001 על סך 1,200 ש"ח, שהמערער צרף לתצהיר עדותו הראשית. לטענת המערער, החשבונית העידה על תשלום ששילם עבור ספרי קודש שרכש מאת המשיב. ואולם, בית המשפט קמא העדיף את גרסת המשיב "הנתמכת במסמכים ובהיגיון", וקבע, כי אין מדובר בחשבונית עבור רכישת ספרים אלא בחשבונית עבור רכישת סוכה.

          עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי עד לחודש מרץ 2003 לא נמצאה מזוזה, מאלה שסופקו על ידי המשיב, שנפסלה על ידי המערער. על סמך הראיות שהיו לפניו, ואף על סמך העובדה שעד בשם לוי חפותה לא הוזמן להעיד מטעם המערער, החליט בית המשפט קמא לקבל את גרסת המשיב, לפיה עד לחודש מרץ 2003 נתן למערער טובות הנאה ואז הפסיק, ואז אף החלו להתגלות פגמים במזוזות שסיפק.

(ג)      בכל הנוגע לטענה, כי המערער נטל לכיסו סך 800 ש"ח, שנועדו להנצחת עובד חברת החשמל שנפטר, בית המשפט קמא קבע, כי בעניין זה עמדה גרסת המערער מול גרסת המשיב, ולא ניתן היה להכריע ביניהן, ועל כן קבע בית המשפט קמא, כי "מאחר ששני הצדדים אינם עדים שניתן לסמוך על עדותם, הרי כפות המאזניים נותרו מעוינות, ובמקרה זה, מאחר שנטל ההוכחה על [המשיב] להוכיח שאמת דיבר, הוא לא עמד בנטל זה".

          בגין שני העניינים שבית המשפט קמא מצא לקבל בהם את תביעת המערער, היינו, רישום תוארו של המערער בין מרכאות ("הרב") ועניין נטילת כספי ההנצחה, פסק בית המשפט קמא פיצוי לזכות המערער בסכום של 20,000 ש"ח.

5.       במהלך הבאת הראיות, הגיש המערער מכתב נוסף, שנכתב על ידי המשיב בתאריך 18.11.2002, הממוען "לכל המעוניין בדבר", ובו כותב המשיב, כי "בהמשך לשיחה עם הרב שמעון אסולין רבה של חח"י בניסיון לקשור את זכייתי במכרז לאספקת המזוזות בזה שאני אתן לו סכום כלשהו", מודיע המשיב, "בצורה שלא משתמעת לשני פנים כי לא היה ולא נברא מעולם וכי הדבר הוא שקר וכזב ורישעות וכנראה גם צרות עיין". המשיב מוסיף וכותב במכתבו, "לידיעת כל צרי העיין", כי "לרב אין ולא הייתה אפשרות לקבוע מי יהיה הספק כי המכרז הוא מכרז סגור ע"י המחלקה הנאמנה שהיא מחלקת מכרזים".

          הנה מתברר, כי המשיב כתב שני מכתבים, אשר סותרים זה את זה, ואולם, בהתייחסו למכתב זה קבע בית המשפט קמא כי הוא מקבל את הסבריו של המשיב ביחס לנסיבות כתיבת המכתב, וכן קיבל את עמדת המשיב, כי "רב שמחזיק בידו מכתב הכשר שהוא לא משפיע על מכרזים תמורת טובות הנאה זה אינו מצב רגיל של רב". על כן, בית המשפט קמא לא מצא מקום לתת למכתב זה משמעות ראייתית בנוגע לשאלה האם קיבל המערער טובות הנאה אם לאו.

6.       בערעורו מלין המערער על כך שבית המשפט קמא, הגם שפסק פיצויים למערער, לא תיקן את מלוא הפגיעה שנגרמה לשמו הטוב של המערער בשל הפרסום שפרסם המשיב. לטענת המערער היה על בית המשפט קמא לקבל את תביעתו במלואה, וכן היה עליו לפסוק לזכות המערער פיצוי בסכום גבוה מסכום הפיצוי שפסק לו, ובנוסף לאלה טוען המערער: